שרון מלכי

חולדאי חושב שהדרך הטובה ביותר להגיע ללב התושבים זה לתת להם חניה מוזלת במקום להשקיע בפתרונות תחבורה ציבורית איכותיים. אדם שנמצא 13 שנים בראש רשות מקומית לא יכול להגיד 'אין תחבורה ציבורית'. הוא לכל היותר יכול לשאול 'מה אני לא עשיתי כדי שתהיה תחבורה ציבורית'. ב-13 השנים האחרונות חולדאי רק מעודד שימוש ברכב פרטי באמצעות הקצאת חניונים ובניית כבישים. אם הוא באמת היה מקדם במקביל כל אותן שנים תחבורה ציבורית איכותית בעיר, ההשקעה בתשתית לרכב פרטי הייתה מתייתרת והיינו מרוויחים יותר מרחב ציבורי ופחות זיהום אוויר
 
לטור המלא באתר של שרון מלכי
 
 
קישורים נוספים -
ההכרזה על תוכנית החנייה באתר העירייה

בשבוע האחרון החלה להתנוסס על אוטובוסים בעיר פרסומת של אחת מהחברות המכינות לבחינה הפסיכומטרית: "כדי שלא תסע כל החיים באוטובוס", כך היא מסבירה את יתרונותיה. אותה חברה מצטרפת למשחק הנדמה לי הלאומי לפיו לכולנו יכול וצריך להיות רכב פרטי ושאחזקתו היא לא רק הכרח לניידות, אלא גם סמל סטאטוס: תלמדו, תצליחו, תעזבו את התחבורה הציבורית.

אחד הדברים המרעננים ביותר בקיץ הזה היה פריחתם של מרחבים עירוניים לא ממוסחרים. המאהלים השונים שנפרסו ברחבי תל אביב וביפו היוו מעין אי של חברתיות נטולת פרסומת. העדר הפרסומות בלט במיוחד משום שכאן בעיר כמעט בכל פינה תלויה פרסומת למשהו. כמעט ואין אירוע שלא נושא את המותג של תאגיד זה או אחר, כפי שראינו כשצבעו את פארק הירקון בסגול של חברה סלולרית, ואת נחלת בנימין בירוק של חברת סלטים ואת שדרות רוטשילד בכתום של חברה סלולרית אחרת.
 
המסחור אף לא פסח על תחנות האוטובוס הפזורות העיר. העירייה הציבה בשנתיים האחרונות תחנות שאינן מגנות על ציבור הממתינים מחום או מקור, אך הן משמשות קרקע פורייה דווקא להצבת עוד תוכן פרסומי. וכך המרחב הציבורי שלנו הולך ומתפקע בעוד ועוד פרסומות מכל עבר.
 

יום הכיפור עבורי הוא יום של בין אישה לחברתה. לפי המסורת היהודית על חטא בין אדם לחברו רצוי להתוודות בציבור ותוך דיבור. אני חושבת שהימים האחרונים לא השאירו ספק בכך שלרון חולדאי וחבריו להנהלת העירייה יש סיבות טובות במיוחד השנה להתפלל את תפילת הווידוי בה מוזכר חטא לכל אות. הנה כמה רעיונות רק מתוך שלושת הווידויים של האותיות הראשונות:
 
אשמתם- בכך שבמשך שנים עשיתם המון כדי שתל אביב יפו תהיה עיר בייחוד לעשירים. לא בניתם דירות קטנות, פיניתם אנשים מבתיהם והשארתם אותם ללא פתרונות.
 
בגדתם- בתושבים שגזלתם מהם את המרחב הציבורי לטובת מיזמים מסחריים של תאגידים שלא רואים אותנו ממטר וחושבים שאם הם יעשו אירוע "כיפי" נשכח איזה קופה הם עושים עלינו כל השנה.
 
גזלתם- את היכולת של רבות ורבים מאיתנו לחלום שאפשר לחיות כאן בכבוד. 4,000 אנשים הוא מאזן ההגירה השלילי של נגזלי חלומות כאלו השנה בעיר.
 

בשבועות האחרונים שטפה את הרחובות מאסה אדירה של יצירתיות במובנה הרחב. יצירתיות אומנותית לצד יצירתיות פוליטית של חשיבה רעננה על המציאות המאופיינת באומץ, תעוזה ותקווה שהלכו ונשחקו כאן בשנים האחרונות. ניצוצות מרגשים של היצירתיות הפוליטית הזו ראיתי בקמפיין הבחירות של עיר לכולנו בשלהי שנת 2008 והיא חזרה במלוא עוזה לאחרונה. אחד המקומות מעוררי ההשראה בהם ראיתי אותה היה במאהל לוינסקי בגן הקווקזים בנווה שאנן. שכונה שבמשך שנים סובלת מהזנחה פושעת של העירייה, ותנאי המחייה בה הפכו קשים עד בלתי נסבלים לאוכלוסיות השונות שנותרו בה בלית ברירה או נדחקו אליה.