חבר המועצה אהרון מדואל: דין אחד לעיריה ודין אחר לתושבים

תצלום: 

ארכיון

לפני מספר ימים פנה אלי תושב כפר שלם לעזרה. תושב זה קיבל היתר בניית מרתף בגודל 40 מ"ר, בתושב שהחל בבניית המרתף קיבל החלטה להגדילו לסך של 60 מ"ר, 20 מ" יותר מההיתר שקיבל. אותו תושב עצר את עבודת הבניה לפני כחודש וחצי ופנה לעירייה בבקשה לאישור ההגדלה. כאמור, מדובר באישור פורמאלי בלבד כיון שזכויות הבנייה במקום מאפשרות מרתף עד לגודל של 100 מ"ר.

בתגובה, נדרש אותו תושב על יד העירייה להוציא תיק מידע – ובכך הלכה למעשה להתחיל מסלול מחודש לקבלת היתר. אותו תושב המתין כחודש וחצי לתיק המידע שלא הגיע, כל זאת להזכירכם לאחר שעצר את הבנייה.כמובן שעקב ההמתנה נגרמו נזקים כספיים לתושב, כמו גם הופעל עליו לחץ מהקבלן שעצר את עבודתו באתר. השאלה שהעלתי בפני הוועדה הייתה: "במה שונה דינו של התושב מעיריית ת"א-יפו שהוסיפה במהלך הבנייה בתיאטרון הבימה מאות מטרים ללא היתר, ונחפזה לבקש אישור בדיעבד רק לאחר שחברת הביצוע "דניה- סיבוס" איימה בהפסקת העבודה במידה ולא יוצאו ההיתרים הדרושים לעבודות שבוצעו בחריגה מההיתר?

לניסיונותיי להבין מדוע שונה דינו של התושב? ומדוע נוהגת העירייה באכיפה סלקטיבית? התחמק יו"ר הוועדה, דורון ספיר, מלספק מתשובה. אך, עם זאת, התפתח דיון בו הסכימו חברי הוועדה כי מדובר בבעיה אמיתית: האם שינויים לא מהותיים ונפוצים בעת בנייה מצריכים מסלול אישור מלא? הוסכם כי הנושא העקרוני ישוב ויידון באחת הישיבות הקרובות תוך התייחסות לאופן בו נהגה עיריית ת"א בבניית תיאטרון הבימה. ולעניינו של התושב, הוטל על גברת ריטה דלל, מנהלת הרישוי בעירייה, לטפל בעניין ואכן כבר בצהריים לאחר ישיבת הוועדה הודיעה לי ריטה כי תיק המידע מוכן והתושב מוזמן לקבלו.

נושא מעניין נוסף שעלה בוועדה היה בקשתה של הכנסייה המורמונית לקבל אישור לשימוש חורג לתב"ע של אולם כינוסים לעשרים לארבעים עד ארבעים וחמישה משתתפים בבניין משרדים בקיבוץ גלויות בדרום ת"א. הוועדה החליטה בזמנו על סיור במקום. בסיור, שהתקיים ביום שלישי לפני הישיבה, הוברר כי מדובר בקומה בת 350 מ"ר המיועדת להכיל קהל במספרים גדולים משמעותית מהמספרים שנקבו מבקשי הבקשה. בעת הסיור נכח במקום עו"ד מטעם מבקשי הבקשה שציין כי ניתן אור ירוק לבקשה ע"י היועצת המשפטית שרי אורן. בבוקר הדיון ביום רביעי הונח על שולחנם של חברי הוועדה מכתב תוקפני ממשרד עו"ד יגאל ארנון, במכתב נטען כי חברי הוועדה שהיו בסיור גילו דעות קדומות וחוסר אהדה בולט לאישור הוועדה. כמו כן, צוין במכתב כי השגרירות האמריקאית מעורבת בעניין, והשתמע כי אי אישור הבקשה יגרור אי נחת גדולה מצד האמריקאים.

עוד הודגש במכתב כי אנשי הכנסייה כלכלו את צעדיהם לאחר קבלת חוות דעתה של שרי אורן שהבהירה להם כי האישור אם לא יחרוג מפרמטרים מקובלים יינתן ללא קשיים. לשאלתי מניין נוטלת שרי אורן את הסמכות לתת את ברכת הדרך לשינוי תב"ע קודם שהנושא הגיע לוועדה? הכחישה אורן בתוקף כי התחייבה ואף ציטטה ממכתב ששלחה למבקשים לחיזוק טענתה. השבתי לה כי מכתב המבקשים מדבר בעד עצמו. במאמר מוסגר, אציין כי, אנשי עירייה שונים טענו באזני עוד קודם לדיון כי שרי אורן עודדה את המבקשים הנמנים על מכריה.

מכך הפנתי את תשומת לב חברי הוועדה לשאלה הבאה: אם הגברת אורן מוציאה מכתבי הסכמה לכנסיה מורמונית, מדוע "זוכים" בתי הכנסת בדרום ת"א ליחס מחפיר, צווי הריסה והצרת צעדיהם חדשות לבקרים? וכל זאת בניגוד גמור לגישת "השטיח האדום", התמוהה בעיניי, בו נוהגת העירייה במקרה הבקשה דנן? בסופו של דבר נזכרה שרי אורן כי הוגשו התנגדויות לבקשה והדיון נדחה עד לאחר שמיעת ההתנגדויות. בנוגע לבתי הכנסת סוכם לפני שתי ישיבות כי הוועדה תקיים דיון בנושא בתי התפילה בעיר.

בהמשך היום נדונו נושאי רישוי. שני נושאי נוהל שהוצגו בפני הוועדה

א. נוהל פינוי פסולת בניין.
ב. נוהל פינוי גגות אסבסט. לגבי שני הנהלים היו הערות שונות:

לגבי נוהל פסולת הבניין ציינתי כי הבעיה העיקרית כיום הינה שיפוצים קטנים שמבוצעים ע"י דירים או שיפוצניקים, בסדרי גודל הרחוקים מהצדקת הזמנת מכולת לפינוי פסולת בניין. הצעתי לבדוק את האפשרות להצבת מתקנים בעיר לקליטת פסולת זאת שהיום מושלכת ברובה לפחים הירוקים. סוכם כי הנושא ידון בוועדות שפ"ע ופיקוח.

בנוהל פינוי אסבסט ציינתי את המגבלות הקשות שקיימות בנוהל החלפת גגות אסבסט. מגבלות שמונעים מתושבים דווקא באזורים הזקוקים לכך את החלפת הגג. צורך שהוכר בבעל חשיבות רבה מבחינה סביבתית ובריאותית. סוכם עם יו"ר הועדה וויסנר כי הוועדה תפעל לשיפור הנוהל על מנת לעודד מבצע החלפת גגות באופן נרחב בכל חלקי העיר.