יוסי שריד מצטרף לתומכים ומסביר מדוע שלי יחימוביץ באמת הרגיזה אותו

האם ניתן למצוא אולם אירועים בשביל לבצע מפגש "מוחות" (לא בהכרח עימות ציבורי) כדי שידונו בכל הנושא (יוסי שריד, שלי יחימוביץ' ואף חולדאי ולדעתי יהיה מעניין מרענן חדשני ואפילו מגניב לצעירים להביא את דב חנין גם כן) , מה אתם אומרים?

ציטוט מעניין
"אדם שרואה בזה בעיה הוא אדם ציוני מובהק..." מי שהצליחה להרגיז את יוסי שריד באמת היתה דווקא שלי יחימוביץ'. האמירה שלה לפיה דב חנין לא מתאים לכהן כראש עיריית תל אביב כי הוא מטיף לסרבנות ולא עומד דום בשירת התקווה עוררה בשריד זעם: "כשקראתי את הדברים שהיא אמרה חשבתי שמדובר בטעות, חיכיתי שהם יתוקנו בהקדם כי לא האמנתי שהיא אמרה מה שהיא אמרה. יש פה עניין של עלילה כי אין לה הוכחות. זה מייצג גישה שמאוד לא אהובה עלי. יש בעלי חיים שאוהבים להכיש דווקא את בני מינם, וזה היה הרושם שלי כשקראתי את הדברים הלא הוגנים האלה. "

בסדר.

אני תוהה כמה רלוונטי הציטוט הנ"ל? האם באמת יש פה דיון ציוני או דתי?

האם יש פה ניגוח אישי?

מה עם מאמר המשך בנדון?

משהו עדכני של 2011 ? בטח השתנו עמדות ומיקומים ואף המפה הפוליטית שונה מאז 2008.

"דב חנין הוא המועמד הכי קרוב להשקפת העולם שלי. אני אצביע לו בבחירות."

האם זה אומר שהוא הולך להיות חלק ממסע תמיכה ב"עיר לכולנו" והאם יש סיכוי שהוא יצטרף למפלגה?

עבר זמן אבל מה התחדש מאז בעמדות שלו וביחסים של יוסי שריד מול המפלגה והאם יש לו יחסים מחודשים רציניים שהניבו פירות מול עיריית תל אביב (רון חולדאי וכו) ?

היא עדיין לגיטימית בימנו כאשר הנשיא אובמה שחור ובכל העולם מתייחסים בכובד ראש לביטויים כאלו?

ככה צריך.

ישר כוח, מתייחס בכבוד לתפקיד שלו.

על ציונות, שירת התקווה וראשות עיריית ת“א
יום שלישי, 26 אוגוסט 2008

לפני עשרה ימים, בכינוס פנימי של מפלגת העבודה בתל אביב, הבעתי את תמיכתי ברון חולדאי לראשות העיר, ועל המועמד החדש דב חנין אמרתי כי מי שאינו ציוני, מטיף לסרבנות, ואינו שר את התקווה – אינו יכול להיות ראש עיריית תל אביב. הדברים יצאו החוצה, פורסמו, בענק, על שערו של המוסף ”זמן תל אביב“, ועוררו תגובות רבות.

אני מביאה כאן מכתב שכתבתי כתשובה למחאה על הדברים שלי, מחאה שנשלחה בידי פעיל המשמרת הצעירה בעבודה שאני מאוד מעריכה, ובאמצעות התשובה אבהיר כאן את עמדתי:

שנינו, אתה ואני בחרנו לפעול מתוך מפלגת העבודה ומוסדותיה, והבחירה של שנינו אינה מקרית. אצלי לפחות, אף שאני מאתגרת את המפלגה מבפנים, אני מזדהה עם ערכיה הבסיסיים, ערכי תנועת העבודה הציונית-סוציאליסטית.

אני ציונית, וסוציאליסטית, ופמיניסטית, ומתעבת גזענות באשר היא, ושוחרת שוויון בין בני אדם, ומתונה בהשקפותי המדיניות. שים לב, הציונות שלי היא רכיב בסיסי ביותר בהגדרתי העצמית. אני מניחה שאצלך זה אותו הדבר. ציונות בוודאי שאינה גזענות, כפי שעלה מדבריך, ואם תבדוק באופן דקדקני את הצבעותי בכנסת תראה שלפעמים זהרה ההצבעה שלי בעניינים אלה באור יחיד של ”נגד“ על כל הצעת חוק עם אבק גזענות, גם כאשר הקואליציה רצתה אחרת.

הציונות להשקפתי היא בין היתר מנגנון הלכידות החזק והאפקטיבי ביותר בחברה הישראלית, וחלק מהתפוררותה של החברה וההתנערות מאחריותה כלפי אזרחיה נובע מהתערערות החזון הציוני. זו גם אחת הסיבות למות הסולידאריות המעמדית ולהפקרתם של עובדים, איש לנפשו. כי כשאין יותר ”אנחנו“ נשאר רק ”אני“ מוחלש ונטול צלם אנוש. העבודה הפרלמנטרית שלי שאתה מכיר היטב, ואשר מתמקדת בענייני עובדים במאבק בהפרטת המדינה, וכו‘ - בנויה על ערכים ציוניים וסוציאליסטיים.

כפי שאמרתי, דב הוא בחור נחמד, ופרלמנטר טוב, ויש לנו כמה וכמה הצעות חוק משותפות, אך לעולם לא אבחר בו לראשות העיר הגדולה בישראל, ושאלת שירת התקווה, הסרבנות, הציונות – הן שאלות קריטיות ומהותיות בבחירתי. בני הבכור שעומד להתגייס לא מתלבט האם להתגייס, אלא לאיזו יחידה להתגייס, כי כך חינכנו אותו.

דווקא העובדה שדבריי, שנאמרו בפורום פנימי של מפלגת העבודה ודלפו החוצה (באופן נאמן למציאות יש לציין) זכו לתהודה כה רבה, מחזקת בי את התחושה שראוי שהנושא הזה יפתח לדיון ציבורי. מוטב להיות ישר וגלוי ואמיץ באשר למכלול עמדותיך, מאשר להחביאן מאחורי ענן ירוק מטושטש. גם אני, כשאני מביעה את עמדותי, איני נוהגת לבחון את כיוון הטרנד וכיוון הרוח, אלא פשוט מביעה אותן. לא מדובר במתקפה אישית אלא בחידוד השקפת עולם, אשר אני הולכת ומשתכנעת, דווקא בשל העניין שדברי עוררו, כי יש לחדדה עוד יותר לקראת הבחירות לראשות העיר.

איני מקבלת גם את תגובתו של דב שאין הדבר רלוונטי לניהול העיר. האם הוא היה מוכן לקבל ראש עיר טרנספריסט גזען? כמובן שלא, גם אם זה לא נוגע לניהול העיר. כך אני איני מוכנה לבחור לראשות העיר אדם לא ציוני שאינו שר את התקווה. זכותו לא לשיר את התקווה, זכותי לחוש רתיעה בשל כך.

באשר לרון חולדאי כמובן שהוא אינו תאומי הסיאמי האידיאולוגי, אבל הוא ראש עיר מצויין, פוטנטי, המקיים את המערכת העירונית הטובה ביותר במדינה. מערך הרווחה של עיריית תל אביב, שהכרתי היטב כיו“ר הועדה לזכויות הילד, הוא הטוב בארץ. כמות השטחים הפתוחים, המפותחים, המושקעים והעומדים חינם אין כסף לרשות הציבור הרחב – היא יחודית אפילו בקנה מידה עולמי. כמי שמתעקשת לעשות אך ורק ספורט עממי אני עדה לכך יום יום כאשר אני רצה בחוף הים או רוכבת על אופני בפארק הירקון ופוגשת שם חרדים, וערבים, ויאפים, ואת כל הפנורמה האנושית התלאביבית שאני כה אוהבת. התכנון ארוך הטווח של העיר (תוך דחייה, ברוטאלית לפעמים, של הצעות לתרומות קצרות מועד של בעלי הון) הוא חריג בנוף קבלת ההחלטות בישראל. הוא מראשי הערים הכי גיי-פרנדלי בעולם, וזה בהחלט מעניק לו נקודות נוספות. בנוסף הוא פרטנר מצויין בעבודה הפרלמנטרית: הוא שותף אפקטבי במאבק נגד תיאגוד והפרטת מערך המים, הוא מקדם אתי את חוק ביטול חובת חבישת קסדה כדי לעודד רכיבת אופניים בתל אביב, וכשבקשתי ממנו סיוע במאבק המר (שהצליח לשמחתי) נגד הרחבת הסמכויות של בתי הדין הרבניים לענייני זכויות עובדים ודיני ממונות – הוא הפשיל שרוולים ודאג להתקשר לשרים ולומר להם מה דעתו. אלה רק מקצת הדוגמאות. וכן, הוא מועמדה של מפלגת העבודה, ולפיכך ולא רק בגלל זה יקבל את תמיכתי ואת סיועי.

אני בטוחה שכשני לוחמים חברתיים נמשיך לעשות דברים טובים וצודקים יחד, בתוך מפלגת העבודה, גם, כמו שציינתי בתחילה, כשאנו מאתגרים אותה מבפנים.

שלך, בידידות,

שלי יחימוביץ‘

השלטון המקומי, מפלגת העבודה, ציונות תל אביב