אסתר עילם
לאחר כמה שנים של הפסקה, הלכתי בשבוע שעבר לאירוע האופרה בפארק הירקון, ויכולתי לערוך השוואה עם השנים הראשונות בהן אירוע כזה התקיים. לעומת השבחים שהמטירה העיתונות – שדיווחה על קהל בין 70 ל-100 אלף נפש – לי יש רשמים מ"החצר האחורית" של האירוע, אליו הגעתי לקראת סיום נאומו של חולדאי (סירבתי להיות CAPTIVE AUDIENCE).
את הצלילים הראשונים זכיתי לשמוע כשאני לכודה בתוך מאסה של א/נשים שהתגודדו על שפת ה"אגן" הגדול שהיה אמור לקלוט את המאזינות/ים. את הבמה לא ראיתי, אלא לאחר שהלכתי סביב סביב עד שלפחות יכולתי – בעמידה – לצפות במסכים. כפי שדווח בעיתון - אנשים טיפסו על דוכני הנקניקיות (מה לנקניקיות ולרקוויאם – ובכלל לדוכני מזון שם?) המקום פשוט לא הכיל את כל מי שהגיעו, ובלית ברירה ישבו אלפים מעבר לשפת ה"אגן", במדרון הפונה החוצה עם הגב לנעשה במרחק מאות מטרים מהם.