דב חנין

באחרונה התפרסמה ב-TheMarker ידיעה על כוונתו של שר הפנים, אלי ישי, שלא לאשר את המלצות המועצה הארצית לתכנון ובנייה להפחתת תקני חניה בסמוך לצירים מרכזיים של תחבורה ציבורית. המלים הטכניות מסתירות החלטה לגמרי לא טכנית. לשאלה מה עדיף - דירות או חניות - בחר השר ישי לענות בתשובה האנטי-חברתית - עוד חניות.
 
להחלטת ישי יש השפעות ישירות על עלות הדיור. ככל שמחייבים פחות חניות (כלומר, ככל שתקן החניה נמוך יותר), כך עלות הדירות נמוכה יותר. כמו כן, סירובו של אלי ישי להפחית את תקן החניה באזורים המשורתים על ידי תחבורה ציבורית תפגע במצאי הדירות במטרופולינים בארץ - אם בשל בנייה של חניות על חשבון דירות נוספות ואם בשל עיכוב פרויקטי בנייה בשל הקמת חניות תת-קרקעיות יקרות.
 

שוב מטיל חולדאי את האשמה בנתניהו.
הוא צודק: הממשלה מתנערת מאחריות למציאות חברתית קשה של אלפי אפריקאים בשכונות הדרום בתל אביב.
הוא מטעה: העיריה איננה מהאו"ם. גם לה יש אחריות להזנחת הדרום ולהפקרת הפריפריה בעיר.
 
תושבי הדרום - וגם הפליטים מאפריקה - הם קורבנות של מדיניות מופקרת ומפקירה, של הממשלה וגם של העיריה!
 
יו"ר תנועת עיר לכולנו, ח"כ דב חנין
 
 
התמונות המלוות באדיבות Activestills.org:
Eritrean refugees protest in front of the USA embassy, Tel Aviv, Israel, 25.11.2011

אסיפה כללית והרמת כוסית לרגל השנה החדשה התקיימו אמש ב"בית העם" ברוטשילד 69.
יו"ר התנועה, ח"כ דב חנין, פתח את הערב באומרו: "לא במקרה פרץ המאבק החברתי הגדול בתל אביב. בצדק הוא הפך למאבק ארצי, התפשט מקריית שמונה ועד אילת ומציב מטרה של שינוי השיטה במדינה כולה. כך נופצה אגדת הבועה התל-אביבית."
חברי מועצת העיר תל אביב יפו מתנועת "עיר לכולנו" דיווחו על פעילות התנועה בשלושה מישורים:

 
תודה חולדאי, עכשיו תתפטר / יואב גולדרינג
 
לולא שקד חולדאי בשנות כהונתו על הפיכת תל-אביב יפו לעיר לעשירים בלבד, ייתכן שהמאהל לא היה קם. העם עבר מהפך תודעתי וזמנם של נבחרי ציבור כמוך הסתיים
 
המאבק לצדק חברתי חייב הרבה לראש העיר תל-אביב יפו, מר רון חולדאי. לולא שקד חולדאי בשנות כהונתו על הפיכת תל-אביב יפו לעיר עסקים ולתושבים עשירים בלבד, ייתכן שהמאהל החלוץ בשדרות רוטשילד כלל לא היה קם. 
 

 
בפלישת הצעירים השבוע למבנה הנטוש ברחוב דב הוז, רון חולדאי בחר שוב בדרך היחידה שהוא מכיר לתקשורת עם תושבי העיר: כוח
 
"הממשלה אשמה". בשנים האחרונות זו תגובתו הקבועה של ראש עיריית תל אביב-יפו רון חולדאי לכל ביקורת בענייני דיור ותחבורה. "הממשלה אשמה" - אמת? הטעיה? ואולי גם וגם?
 

הודעת משטרת מחוז תל אביב:

למבנה נטוש השייך לעיריית ת"א ברח' דב הוז 12 פלשו אמש כמה עשרות מהמוחים, אתמול הגישה עיריית ת"א תלונה על הפלישה. המשטרה ביקשה מהפולשים לפנות את המקום באופן עצמאי, משסירבו הגיעו הבוקר שוטרי מרחב ירקון וביצעו פינוי של המבנה. עם סיום הפינוי חסמו כמה עשרות את הכביש בסמוך למקום, עוכבו שלושה והועברו לחקירה בתחנת לב ת"א.

תחושותיהם של תושבי גוש דן ביחס לעתיד התחבורה הציבורית במטרופולין מזכירות את הבדיחה המפורסמת על ההבדל בין אופטימיסט לפסימיסט: האופטימיסט אומר – בעוד שנה נאכל כולנו זבל. הפסימיסט מתקן – מי יודע אם יישאר מספיק זבל לכולם. אצלנו האופטימיסטים הם הספקנים. הפסימיסטים כבר מיואשים. הפסימיסטים התחזקו השבוע נוכח מה שנתפס בציבור כקריסה נוספת של פרויקט הרכבת התחתית/הקלה.

אבל הלאמת פרויקט הקו האדום של הרכבת הקלה – הלאמת התשתיות הגדולה בתולדות ישראל – איננה חדשה רעה. הקמת רכבת תחתית הרי לא מייצרת רווחים קלים או מהירים. זו הסיבה העמוקה להתחמקות זכייני ההקמה ממחויבויותיהם ולמריחת הזמן המתמשכת. ולכן, דווקא החזרת האחריות למדינה תוך תקצוב ראוי של הפרויקט עשויה לבשר אור רחוק, אבל אמיתי, בקצה המנהרה.

מאבקים סביבתיים-חברתיים מתחלקים לשני סוגים. לסוג הראשון, הרווח יותר, שייכים המאבקים נגד אינטרסים הפוגעים בסביבה. אני זוכר היטב את המאבקים הקשים בכנסת על חוקי הענק הסביבתיים בשנים האחרונות – חוק המזהם משלם וחוק אוויר נקי. אלה היו מאבקים של טיפוס במעלה תלול והתנגשות חזיתית עם אינטרסים ועם אינטרסנטים שונים.

אבל יש גם מאבקים מסוג אחר. באלה ממוקמים בצד השני לא אינטרסים רבי עוצמה אלא בעיקר תפיסה אנכרוניסטית, שממש כבר הגיע הזמן להיפטר ממנה. לכאן אני משייך, למשל, את המאבק שהתחלנו, בעיר לכולנו, ליישומה של תכנית התחבורה מהיר בעיר - תכנית הקמתה של מערכת תחבורה ציבורית מהירה בתל אביב-יפו, שתנהג בדיוק כמו רכבת תחתית מבלי שתהיה רכבת ומבלי שתהיה תחתית (ומבלי שתצריך את הזמן הרב ואת ההשקעה הכספית האדירה שרכבת תחתית רגילה דורשת). כמו שכתב אביב לביא, בשבוע שעבר: "כמה פשוט וכמה חכם". במאבקים אלה המוקד הוא פשוט שינוי החשיבה, החלפת דיסקט. במקרה התחבורה – ההבנה שעיר מודרנית לא יכולה להמשיך ולהעמיק את תלותה ברכב הפרטי.

על ערכים, פעילות והישגים
דב חנין
"עיר לכולנו" הבטיחה שינוי בתל אביב יפו ולא הצליחה להביא אותו. הסיבה לכך פשוטה: לא ניצחנו בבחירות. למרות הישג אלקטוראלי אדיר והתגייסות מופלאה של המוני תושבים, בעיקר צעירים, רון חולדאי הוא שנבחר מחדש לראשות העירייה. כראש עיר הוא מחזיק בידיו סמכויות עצומות, כאשר מועצת העירייה חסרה כלים חיוניים כדי להשפיע על המתרחש בעיר.
לא החרמנו את חולדאי. אופוזיציה לא הייתה עבורנו אידיאולוגיה. היינו מוכנים להידבר על שותפות על בסיס הסכמות בתחומי היסוד של דיור בהישג יד, קידום תחבורה ציבורית, שיפור החינוך והרווחה, קידום שקיפות ודמוקרטיה בעיר. רק לאחר שהסתבר לנו שבכל התחומים האלה חולדאי לא מוכן להתגמש החלטנו להישאר באופוזיציה.
כך עמדנו בכבוד במבחן הפוליטי הראשון: נאמנות לדרך ולערכים. לא מכרנו אותם בשביל משרות מכובדות ולא היינו מוכנים לוותר על השינוי עליו הבטחנו להיאבק. מניסיון העבר למדנו: רבים וטובים הצטרפו לקואליציות חולדאי ולא נודע כי באו אל קירבן. ועל כן, לטענה המרכזית של ביקורתכם עלינו - שקואליציה עם חולדאי היא הדרך להשפיע מבפנים - אין שום בסיס עובדתי.