שיוויון

לגור בתל אביב הוא חלומו של כל צעיר מצוי. הרחובות המרכזיים של העיר, דיזנגוף, שיינקין, אלנבי, בוגרשוב, הם מסימני היכר של העיר: החנויות המיוחדות, בתי הקפה, הפאבים, האווירה העירונית התוססת.

עכשיו תדמיינו לכם שסוף סוף עשיתם את זה, עברתם לעיר הגדולה! ביום שמשי אחד אתם מחליטים לצאת וליהנות מרחובות העיר, אבל כאשר אתם רוצים להיכנס לחנות כי ראיתם חולצה מעניינת, או בא לכם לשבת בבית קפה עם חברים, פתאום אתם מגלים שאתם לא יכולים.
זה מה שקורה היום לכל מי שמסתובב ברחובות העיר בכיסא גלגלים. נכון, מעברי החצייה ברוב העיר מונמכים כמו שצריך, רוב קווי האוטובוסים מצוידים במספר רב של אוטובוסים נגישים, אבל נכון להיום ליותר ממחצית החנויות, בתי קפה ומסעדות, פאבים, וכל מה שניתן למצוא ברחובות העיר (אפילו בתי כנסת), יש מדרגות בכניסה.
לרוב מדובר במדרגה אחת, שמצד אחד הרוב לא שמים לב אליה והיא הכי מעצבנת, אך מצד שני היא בעיה שניתנת לפתרון בקלות. תיקון שיפוע הכניסה, או רמפה ניידת מעץ או ממתכת, הם פיתרונות קלים וזולים, וניתן לראות אותם בחנויות מעטות כבר היום.

אתמול הציגה הקשת הדמוקרטית המזרחית לוועדת המשנה של מינהל מקרקעי ישראל את עמדתה בנושא הנחלות הפנויות במושבים והשאיפה של משרד החקלאות לחלק אותן חינם – לחברים מהמגזר החקלאי. עמדתנו הייתה כי אם מחליטה המדינה לחלק משהו בחינם לאזרחיה, כדאי שהדבר ייעשה על פי עקרונות הצדק החלוקתי, ומה שצריך להנחותה היא השאיפה לשוויון וגם מושג ההעדפה המתקנת. במילים פשוטות, אם המדינה מחלקת חינם את המשאב הכי יקר שלה, כדאי שתתחיל עם אלו המוחלשים ביותר.

יום רביעי, השני ליוני 2010 בערב תל אביבי יפואי אוורירי נפל דבר בתל אביב-יפו, תושבי שכונת קריית שלום החליטו שנמאס להם מההתעלמות הממסדית ונאספו להם כבימי קדם כקהילה ואמרו את דברם.

זה היה מדהים, מאות אנשים הציפו את הגינה הציבורית ע"ש קתרין, נשים, גברים, ילדים, פנסיונרים וגם תינוקות הגיעו. והפעם זה היה שונה אין מחנאות, אין הבדלים בין עדות, דתיים חילוניים, כולם חשו שזהו צו השעה להגיע ולומר את דברם.

התחושה הייתה שמשהו גדול מתרחש, מזה שלשה שבועות עובדים פעילי השכונה, בשיתוף עם יעל בן יפת חברת מועצת עיריית תל אביב-יפו מעיר לכולנו, בנסיון לארגן את העצרת, הם תלו שלטים, חילקו פלאיירים לעוברים והשבים, חילקו הזמנות לתאי הדואר, ממש חגיגה דמוקרטית. הם אפילו הכינו שלטי ענק ותלו אותם בשכונה על גבי לוחות מודעות, ובכל פעם שירד שלט עלה שלט חדש במקומו.

בישיבת מועצר העיר האחרונה ביקשה העירייה להעלות את תעריפי הכניסה לבריכות ולאשר העברת תקציבים ללא שיתוף ציבור.

חברת המועצה רחל גלעד-וולנר התנגדה להצעה: "לא צריך להעלות את התעריפים, שכר המינימום לא עלה ואין סיבה להעלות את תעריפי הכניסה לבריכות בשכונות. קייטנות הן מאוד יקרות והליכה לבריכה היא דרך הפגה למשפחות".

בנוסף העירייה ביקשה העברת תקציבים לפרוייקטים שלגביהם לא נעשה שיתוף ציבור וחמור מכך לא הוצגו תוכניות לחברי המועצה.

גלעד-וולנר: "אנחנו כל פעם נדרשים להוסיף עוד כסף לכיכר אתרים, בשעה שאנחנו לא יודעים איך הכיכר הזו הולכת להיות מעוצבת, אין שיתוף ציבור. מציעה לא לאשר את התקציב לפני שיש שיתוף ציבור.
כך גם מאז"ה 7-9. להזכירכם עומד ריק כבר 7 שנים, אנחנו עדיין לא יודעים מה הולך להיות שם, תעלומה גדולה ואין שיתוף ציבור. המועצה לא צריכה לאשר תקציב נוסף לפני שיש שיתוף ציבור.
יש תוספת של 450,000 לרחבת מוזיאון תל אביב, גם כאן אנחנו לא יודעים מה הולך להיות, תעלומה... צריך להיות שיתוף ציבור לפני שמאשרים את התקציב."

בישיבת מועצת העיר האחרונה נתבקשו חברי המועצה לאשר את פרוטוקול ועדת הכספים. בתוך הפרוטוקול הסתתרה גם ההצעה לאשר מחדש גביית דמי כניסה לחוף הצוק ממי שאינם תושבי העיר.

החוק קובע כי גביית דמי כניסה לחופים אינה חוקית ללא אישור חריג של שר הפנים. מטרת המחוקק הייתה להשאיר את חוף הים פתוח לשימוש כל הציבור - עשירים ועניים כאחד. במקרה של חוף הצוק ניתן האישור משר הפנים.

עיר לכולנו מתנגדת לגביית דמי כניסה באתרים ציבוריים, החוף הוא של כולנו.

חבר המועצה יואב גולדרינג הציעה למועצת העיר להצביע נגד גביית הכספים בחוף הצוק: "האם אנחנו מבקשים לעשות סלקציה בין מי שידו משגת למי שידו אינה משגת, על מנת ליצור חוף אקסלוסיבי שבמקרה נמצא בצפון העיר? האם אנחנו רוצים למנוע מתושבי פריפריה להיכנס דווקא לחוף הצוק?"

המועצה הצביע נגד ההצעה לביטול דמי הכניסה לחופים.

ראו את הנאום בווידאו: http://www.youtube.com/watch?v=vxOcGO7_gOc#t=11m43s